מדוע אנו מעדיפים שילוב לילדי תסמונת דאון ?

Inclusion אנו משתמשים במילה "שילוב" אך צריך לומר הכלה או שיוך זו היא הפעולה של להיות ביחד מהתחלה ועד הסוף; מרגע הלידה, ועד סוף החיים, ליחיד יש צורך פנימי להיות מוכל בחברה. (מהמחקר על שילוב של ד"ר וולפרט).

הסיבות לשילוב ילדים הן :

  1. התפתחות של ילדים מושפעת מכלל ההתנסויות שלהם בעולם החברתי שסביבם. בית ספר מיוחד ונפרד לא יכול לספק לילד סביבת התפתחות אופטימלית שתקדם את הילד מבחינה שכלית וחברתית. 
  2. כל ילד הוא קודם כל ילד ומגיע לו להיות חלק מהעולם הרגיל של הילדות, בקהילת מגוריו.
  3. אם ילדים לא ילמדו בגיל צעיר לחיות ביחד ללא קשר לצבע, גזע וליכולת או אי יכולת, לא נשבור את הדעות הקדומות שמשפיעות לרעה על חייהם של ילדים ובוגרים עם נכויות.
  4. המחקר מעיד על חסרונות רבים בשיטת החינוך הנפרדת עבור ילדי תסמונת דאון; הסטנדרט האקדמי הוא נמוך מאוד בבתי הספר לילדים עם קשיי למידה, וילדי דאון לא משיגים שם רמה נאותה של קריאה, כתיבה והבנה ואף לא חשבון. הם עוזבים את בית הספר עם רמה ירודה של כישורים חברתיים ורמת תקשורת מוגבלת.
    ב- 1988 ערכו כמה חוקרים מלונדון מחקר אורך בו הם עקבו אחרי ילדים עם תסמונת דאון שלמדו במסגרת רגילה ובמסגרת מיוחדת (בית ספר לילדים עם קשיי למידה); היכולות הכלליות של הילדים נמדדו בתחילת המחקר והיו פחות או יותר זהות; בסוף המחקר הילדים בבית הספר הרגיל ביצעו טוב יותר מבחינת כישורי השפה שלהם, הבנה, מספרים, שטף דיבור ויכולת קריאה. מחקר נוסף שנערך ב- 1990 הראה שהישגיהם האקדמיים של ילדים ששולבו בבתי ספר רגילים הם טובים יותר מהישגי הילדים שלמדו בכיתות מיוחדות בבתי ספר רגילים; והללו טובים יותר  מהישגי ילדים שלמדו בבתי ספר מיוחדים לקשיי למידה בינוניים. מחקרו האחרון של קנינגהם (1998) הראה שהשמה של ילדי דאון בחינוך הרגיל מובילה להישגים טובים יותר הן מבחינה אקדמית והן מבחינה חברתית ואף מגבירה את יכולתו של הילד ליצור חברויות מעבר לבית הספר. ילדים מבתי ספר משלבים הפגינו כישורים טובים יותר בתחום החברתי ובעזרה עצמית.  בארה"ב ערכו מחקרים לגבי החינוך הטוב ביותר עבור ילדים עם נכויות וראו שילדים שקיבלו שירותי תמיכה בגיל צעיר הם בעלי מסוגלות למידה גבוהה יותר כאשר הם מגיעים לגיל בית הספר.
  5. אין בבתי הספר לחינוך מיוחד אוירה של סביבה רגילה ואין שם ילדים שיכולים לפעול כ"מאמנים" או כמודלים טובים לחיקוי עבור הילד עם הצרכים המיוחדים.
  6. עוד חיסרון של בתי הספר המיוחדים היא שהילד צריך לנסוע די רחוק עד לבית הספר, מחוץ לשכונת מגוריו, וזה מוביל אותו לבידוד חברתי בשכונתו.

מחקרים הראו שמבחני IQ לילד עם דאון המנבאים את יכולתו הקוגניטיבית  לא ניבאו את יכולתו להצלחה בשילוב; כלומר, גם ילדי דאון בעלי יכולת נמוכה יותר הצליחו להשתלב יפה בבתי ספר משלבים.

המחקר האמריקאי של ד"ר לחינוך:Gloria Wolpert  בחסות ה- NDSS בארה"ב  נעשה על מנת לקבוע הצלחה או אי הצלחה של שילוב  וגם את מגמות השילוב לילדי דאון. החוקרת שלחה זוגות של שאלונים להורים ומורים של ילדי דאון על מנת לבדוק  מהן ציפיותיהם ומהי התנסותם עם שילוב של ילדי דאון. המורות שנחקרו לימדו ילדי דאון מגיל הגן עד סוף התיכון. נבדקו ההבדלים בין תפיסת ההורים לתפיסת  המורות.

נתונים סטטיסטיים שעלו מהמחקר:

  • 88% מהילדים עם תסמונת דאון לומדים בבית הספר השכונתי שלהם.
  • הילדים שנבדקו היו בגיל ממוצע של 9.5 שנים.
  • הגודל הממוצע של הכיתה שבה הם למדו היה של 25 תלמידים.
  • ב- 56% מהכיתות למד עוד תלמיד עם איזושהי נכות.
  • ל- 82% מהילדים המשולבים הייתה סייעת בכיתה.
  • ב-72% מהמקרים שנבדקו היה מחשב בכיתה.
  • ב- 32% מהכיתות היה צוות של מורות ששיתף פעולה.

המחקר הראה שהאופציה של הכנסת ילד עם דאון לתוך כיתה רגילה היא אופציה מעשית ואפשרית valid option . בכל מקרה דרושה תמיכה והדרכה של הצוות.

נמצא גם שמאפייני הלמידה של ילדי דאון יותר דומים לחבריהם לכיתה הרגילים מאשר שונים. ובגלל בעיות שפה בעיקר וקצת בעיות במוטיבציה הם זקוקים לפעילויות למידה מובנות, עם כמויות מידע קטנות יותר בכל פעם. צריך מאוד לעודד אותם ולתת להם פרסים תוך כדי השיעור. צריך להכין עבורם חומרים בעלי משמעות ולתת להם מספיק זמן להגיב.

כמעט כל המורות דיווחו שהן נהנות לשלב את הילד עם הדאון. הם מצאו שהתלמיד הוא בהחלט מגיב ובעל רצון עז להשתתף, כאשר הוא מקבל את רמת העידוד המתאימה. המסקנה הכללית של המורות היא: שעבודת ה"שילוב" inclusion היא רבה אך שווה בהחלט את המאמץ.

מה עושה את השילוב למוצלח?

ישנם ילדים עם תסמונת דאון שיכולים להשתלב בבית ספר רגיל עם מעט מאוד עזרה; יחד עם זאת, תועלת ממשית לילד תצמח רק אם הוא מלווה על ידי סייעת או מורה תומכת – Learning Support Assistant .

המשימות הלימודיות חייבות להיות מותאמות לרמת היכולת של הילד; מחנכת כיתה עסוקה לא יכולה להעביר תוכנית לימודים גמישה בעצמה לילד עם ה"צרכים המיוחדים".

באנגליה רוב ילד הדאון המשולבים נתמכים על ידי "סייעת למידה" בין 20 ל- 27 שעות בשבוע (הממוצע הוא 23 שעות שבועיות). כאשר בפעילויות כמו התעמלות, מוסיקה ודרמה וכן בשעות ריכוז כללי הילד יכול לתפקד ללא עזרת הסייעת.

כאשר משלבים ילד עם דאון ישנם כמה מטרות שצריך לשאוף אליהן:-

  1. לאפשר לילד להיות חלק מתכנית הלימודים הכללית של הכיתה עד כמה שאפשר.
  2. לעודד את הילד להפוך ללומד עצמאי.
  3. לטפח שיתוף פעולה בין הילד לילדים אחרים בכיתה.
  4. להקצות זמן (מחנכת) לעבודה עם הילד ישירות, כל יום קצת.

מטרות אלה יושגו רק אם המורה של הכיתה והסייעת משתפות פעולה ועושות חלוקת עבודה ביניהן. סייעת שעוזרת לילד בכל מצב ועניין מפתחת בו תלות כלפיה. הסייעת צריכה לעבוד בקביעות עם עוד ילדים שזקוקים לעזרה. יש להחליף מידי שנה או שנתיים את הסייעת של הילד. חשוב מאוד שסייעת שאין לה תעודת הוראה לא תוציא ילד מחוץ לכיתה על מנת ללמד אותו נושא מסוים. חשוב מאוד לפתח כישורי עצמאות בילד במיוחד בגיל החטיבה העליונה, וזה לא טוב שמבוגר ילווה את הילד לכל מקום. עדיף לעודד תלמידים אחרים בכיתה להיות מעורבים בתמיכה בילד או בנער. כך ניתן גם להתגבר על בעיות של בדידות חברתית. רצוי שסייעת תלווה את אותה מורה ולא את אותו ילד; הדבר נעשה באיטליה שם זה נקרא: "מורה תומכת" אשר עוברת הכשרה מיוחדת לגבי שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים ועובדת בצמוד למורת הכיתה הרגילה. חשוב מאוד לתת תוכנית הדרכה ותמיכה לסייעות שעובדות עם הילד. גם לתת להן הדרכה בנושא פיתוח מיומנויות שפה;   המורה המחנכת את הכיתה והסייעת צריכות לקבל זמן לתכנון עבודתן עם הילד. כאשר ילד עם דאון משולב בחטיבה העליונה יש לפתח לו תוכנית שתכלול גם הכשרה מקצועית כלשהי.

הגורמים העיקריים המשפיעים על שילוב מוצלח הם:

  1. גישה חיובית מצד כל צוות בית הספר כלפי הילד הנכה.
  2. גמישות בשימוש בצוות התמיכה.
  3. נטילת אחריות של המורה הרגילה על התכנית החינוכית של הילד.
  4. תקשורת טובה בין בית הספר להורים.
  5. תמיכה והדרכה לבית הספר בנושא השילוב.

אם כל זה יעשה אין סיבה שכל הילדים עם תסמונת דאון לא ישולבו בהצלחה בחינוך הרגיל היסודי והתיכון.